עצם מציאותה של טובה המיועדת לצדיקים היא בבחינת "מושכל ראשון" בדיון שלפנינו . התנ"ך וספרי חז"ל מלאים מעניני שכר ועונש . השאלה שהרמב"ם מציג היא , מהי תכלית הטובה המובטחת למקיימי המצוות , כלומר : מהי פסגתה . למלה 'תכלית' יש - גם בעברית וגם בערבית - שתי משמעויות קרובות , אך נבדלות זו מזו : האחת - פסגה , שיא , קצה אחרון ( כמו : " תכלית שנאה שנאתים , " תהילים קלט , כב . ( השניה - כוונה , מטרה ( כמו : "הכיסא , דרך משל , חומרו - העץ , ופועלו - הנגר ... ותכליתו - הישיבה עליו , " מילות ההיגיון , שער ט . ( ' הרמב"ם עוסק לפי שעה ( ר' להלן ) ב'תכלית' במשמעות הראשונה , והוא מבקש לדעת מהו הטוב הגדול והסופי המיועד לצדיקים . כל ארבע התשובות שמביא הרמב"ם , ואף החמישית המחברת את כולן , הן דעות רווחות בציבור המאמינים . המשותף לכולן הוא , שהן קושרות , בצורה זו או אחרת , את הטובה היעודה , עם חיי החומר : הכת הראשונה מדברת על 'גן עדן '' ו'גיהנום' כמקומות השכר והעונש . באחד - "בתים מאבנים יקרות , ומצעות משי , ונהרות מושכי יין" וכר , והאחר - "מקום יוקד אש , יישרפו בו הגופות" וכר . הכת השניה רואה ב'ימות המשיח' א...
אל הספר