שני נימוקים נותן הרמב"ם לקביעה שהשגת המושכלות וידיעת האמיתות היא תכלית האדם , ולא האכילה והשתיה ובניית קיר וכיוצא בהן : א . מפני שרק הפעולה השכלית מוסיפה בעצמותו , ו ב . מפני שרק היא מיוחדת לאדם , ואינה משותפת לו ולשאר בעלי החיים . הנימוק השני הוא בעצם הטעם להגדרת 'צורת' האדם באופן הנזכר לעיל , והנימוק הראשון נובע מהגדרת ה'תכלית' כהשלמת היצורה' המינית . את הדוגמאות השונות שנותן הרמב"ם לפעולות ה'לא עצמותיות' של האדם : "לאכול או לשתות או לבעול , או לבנות קיר , או להיות מלך , " ניטיב להבין על פי ניתוח שעורך הרמב"ם בסוף ה'מורה' למושג השלימות . וז"ל שם ( ח"ג פנ"ד : ( " כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים , שהשלימויות הנמצאות לאדם - ארבעה מינים : הראשון , והוא הפחות שבהם , והוא אשר עליו יכלו ימיהם אנשי העולם , הוא שלימות הקנין , רצוני לומר : מה שיימצא לאדם מממון ובגדים וכלים ועבדים וקרקעות וכיוצא באלו . ושיהיה האדם מלך גדול הוא מזה המין . וזו שלימות שאין דביקות בינה ובין האיש ההוא כלל , אבל הוא יחס אחד , רוב הנאתו דמיון גמור , ר"ל שזה ביתי וזה עבדי וזה הממון שלי , ואלו הם גדודי וצבאי . וכ...
אל הספר