נושא פסקתנו , בשל חשיבותו ומרכזיותו , טעון הגדרה מדויקת . שאלת "תכלית האדם" כאן אינה - על כל פנים : לא באופן ישיר - השאלה : איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם ? מה על האדם להציב לעצמו כתכלית ? שאלה זו שייכת לתורת המוסר , לחקר הרצוי ( והרמב"ם יעסוק בה בהקדמת חלק ובשמונה פרקים , ( ואילו התכלית שמדובר בה כאן , היא "התכלית . 13 ע' הביאור להקדמת חלק , פסקה ה / הערה . 14 . 13 לפנינו בגמ' ברכות ח . תחילת המאמר היא : "מיום שחרב בית המקדש . " אך מקושית הרמב"ם דלקמן , וכן מתשובתו בהמשך , נראה שלא היתה בגירסתו פתיחה זו . . 15 ע' בראשית רבה סג , ו-ז , מגילה יז . הטבעית" של האדם , וחקירת מהותה שייכת לחקר המצוי . באופן מליצי אפשר לנסח את השאלה כך : למה מצפה הטבע מן האדם ? כלומר : מהי הפונקציה הטבעית של האדם ? מובן שעבור יהודי מאמין יותר "טבעי" להחליף את המלה 'הטבע' שבשאלה הראשונה במלה ' א להים' , אך הרמב"ם מעונין להתייחס כאן אל השאלה באופן מדעי פילוסופי , ולאו דוקא מתוך נקודת המוצא של אמונת ישראל . "הקדמונים" שהוא מזכיר כאן אינם רק חכמי ישראל הקדומים ( כשלמה המלך הנזכר להלן , ( אלא גם הפילוסופים העתיקים ...
אל הספר