בפסקתנו עוסק הרמב"ם בענין מתודי : טעם סידור מסכתות המשנה כפי שסודרו . לפי מטרת עבודתנו , היינו מדלגים על פסקה זו , אלמלא חרג הרמב"ם במקום אחד - בענין מיקומה של מסכת אבות - מן המתכונת הרגילה של מתן טעם מתודי קצר , והרחיב את הדיבור לכדי דיון מחשבתי שלם , נאמן לדרכו : "שכוונתי תמיד , כאשר מזדמן ריח דבר באמונה - לבאר בו משהו , הואיל ולמדי עיקר מן העיקרים - קודם לכל מה שאלמדהו" ( פיהמ"ש סוף ברכות , הובא לעיל במבוא הכללי . ( לפני שניגש לדיון באבות , נעיר הערה כללית לגבי טעמי מיקומן של שאר המסכתות : במסכתות רבות מנמק הרמב"ם את סדר המשנה בהליכה בעקבות סדר הכתוב . יתר על כן , במסכתות בבא בתרא שבסדר נזיקין , ועוקצין שבסדר טהרות , מסביר הרמב"ם שהנושאים הכלולים בהן נדחו ואותרו - הואיל ומקורן רק בקבלה או בהיקש , ו"לא נתבארו בכתוב . " הרי שמסדר המשנה רצה להדגיש את הקשר האורגני בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה , אשר שתיהן מהוות רצף אחד . מן החלקים שבהם ניכר מן הכתובים הקשר הזה , נוכל ללמוד על החלקים שבהם הוא נסמך על המסורת שבעל פה . שני טעמים נותן הרמב"ם למיקומה של מסכת אבות אחר מסכת סנהדרין והקשורות אל...
אל הספר