את נושא מעמדו של הנביא בהלכה , מסכם הרמב"ם באמצעות דוגמא מפורטת : נביא שנתאמתה נבואתו מצווה לחלל שבת בהוראת שעה . הואיל והנביא עמד בכל הקריטריונים ההלכתיים , הרי "חייבים אנחנו , המצווים בתורת משה , שנקום מיד , ולא נתעצל , כמו שציונו ... ונאמין בכל מה שנעשהו באותו היום , אשר הוא שבת , מהבערת האש ועשיית המלאכות וההריגה והמלחמה - שהיא מצוה . " המצוה היא כמובן מצות עשה של תורה לשמוע אל הנביא , המחייבת גם כשתוכנה הוא עשיית מלאכה בשבת , כשם שמילה ביום השמיני . 20 בלשון הקדמתנו : 'מוחלטת / ע' הערה 58 לתרגום העברי . כאשר הטובה אינה גמורה , כלומר כשיש בה צד של רעה , אין היא יכולה להוות מבחן לאמיתת הנביא , כי שמא ניחם הקב"ה על עשיית הדבר באופן הזה . ע' 'ציון לנפש חיה' ( צל"ח ) לברכות ד ,. שתירץ כך קושיה על הרמב"ם מהגמ' שם , וזאת למרות שהיה לפניו התרגום הקדום , המוטעה : "מוחלט בלא תנאי , " עי בהערה הנ"ל . [ בפירוש 'יד פשוטה' להל' יסודי התורה י , ד , כתב בשמי שהתרגום הקדום יותר מדויק כאן , אך לצערי כנראה לא הבהרתי את דברי , כי התכוונתי רק ל'מוחלט' לעומת 'סתם , ' אך לא לתוספת ' בלא תנאי / שהיא טעות...
אל הספר