רוב המטאפורות המורחבות של גנסין אינן מעצבות ממשות מטאפורית ויזואלית ברורה . תמונת המציאות נקלטת בתודעתו של הגיבור בהתרשמות המפקיעה את הדברים מצורות מקובעות בעלות תכונות טיפוסיות ובלתי משתנות . הגיבור קולט מציאות היולית ובלתי מוגדרת הנמצאת בתנועה מתמדת . בצד מטאפורות אימפרסיוניסטיות כאלה מצויות בסיפורי גנסין כ 30 מטאפורות מורחבות שבהן מושג אפקט סצני ריאליסטי למרות ההימנעות מתמונה ויזואלית : אלה הן פרוזופופיאות , שבהן מיוחס לנושא ( המוח שי או המופשט ) דיבור ישיר . המחשת נושא המטאפורה נעשית לא באמצעות תמונה או סיטואציה מטאפורית אלא באמצעות דיבור דמיוני הנשמע , כביכול , מפיו של הנושא . תחבולה זו אינה חידוש של גנסין : ב"בסתר רעם" מופיעה מטאפורה המייחסת דיבור ישיר לסדק שבאחורי מעילו של הבט לוני . בהקשר זה יש למטאפורה של אברמוביץ' אפקט קומי סאטירי . שימוש דומה בתחבולה זו מצוי בפתיחה ל"העגל" של פיארברג : השמש , שקרניה חודרות אל החדר ומסתבכות בזקנו החד של הרבי , רומזת ומפתה את הילדים : 'ילדים אוילים , למה תשבו פה סגורים ומסוגרים עם הי'רבי" הכסיל . ( 126 ) ' ? גם כאן מופיעה השמש הדוברת בהקשר...
אל הספר