גנסין היה מודע ל'קפיצותיו הפילוסופיות פייטניות' של ברדיצ'בםקי " ) ג'ניה . ( 29 , " ג'ניה 'סולחת' לברדיצ'בסקי את 'עב הערפל' השורר ביצירתו וטוענת בלהט : 'יודע אתה ... צריכים אנו מתחילה לפסוע על ראשו של זה . ' בפיתוח המטאפורה מגשים גנסין את התביעה שהושמה בפי גיבורת סיפורו הראשון : הוא מרחיק לכת בפיתוח המערפל את התמונה ואת הסיטואציה המטאפורית . הפיתוח אינו משועבד לריאליה תמוניית או לטיעון תמאטי , אלא לאיפיון הממחיש את מצב הנפש של הגיבור , שעולמו הפנימי הוא עולם צללים מטושטש , גיבור המגשש בתוך ערפל של סתירות פנימיות ושל תנועת התהוות בלתי פוסקת . החלפת חומרי המטאפורה ממחישה את מצב התנועה הפנימית בנפשו של הגיבור , לרוב תנועה של העצמה הדרגתית , של רגשות הולכים ומחריפים , המשתלטים ומכניעים את כוח הרצון . המגמה להמחיש את מצב הנפש המעורפל ולאפיין באמצעותו דמויות המצויות בעולם של הזיות מסתמנת כבר בסיפורי "צללי החיים" ( במיוחד ב"ג'ניה , ( " ב"בבית סבא" וב"םעודה מפסקת , " והיא הולכת וגוברת ונעשית לעיקר תוכנו של הסיפור ב"הצידה , " "בינותיים" ו"בטרם . " ב"בגנים" ובמיוחד ב"אצל" וגם ב"קטטה" אפשר למצוא ב...
אל הספר