על תפקידן הפיגורטיבי של חריגות דקדוקיות פונקציונליות , בעיקר בשירה מודרנית , עמדו חוקרים רבים ( ליץ ; 1966 , ' לוין , ; 1967 ז'נט , 1967 מכנה אותם בשם "פיגורות של דיקציה . ( " אחד מסימני סגנונו של גנסין הוא הנטייה להשתמש בצורות דקדוקיות שאינן מקובלות בעברית של ימינו ואף לא בעברית הכתובה של רוב הסופרים בני דורו . רבי ( 1982 ) מציין שגנסין מעדיף 'אורחה' על פני "אורחת , " אבל ' מבךקת' ו'מבהקת / ולא "מבריקה" ו"מבהיקה , " כנהוג בלשון ימינו . ואולם החלפת צורתן המקובלת של מלים בנקבה , לרוב תוך העדפת הסיומת -ה על פני הסיומת -ת ' ) סואנה , ' 'מרוםקה , ' 'שוקטה , ' 'חיוורה / 'ממלטה , ' ' בולטה / 'מחודדה , ' 'מרווחה ( ' או על פני הסיומת -ת ' ) אפלולה / 'ריקנייה / ' אדמומה ( ' היא רק אחת מדרכי התצורה הדקדוקית האופיינית לגנסין . אמנה אותן : א . בתחום צורות השם ותואר השם נוטה גנסין ליצור מלות הקטנה על ידי שימוש בצורות הכפלה ( צורן ההקטנה - רן עדיין לא היה נהוג בימיו ) : ' לחלחות / 'פלגלגי / 'רביבים' ( בצירוף 'פתותי שלג רביבים' - הקטנה של התואר "רבים" על ידי שימוש במלה שמקובל להשתמש בה כשם עצם , תוך ...
אל הספר