" לשון פיגורטיבית" במובנה הרחב הוא מונח הטבוע כיום בחותמן של גישות בלשניות ללשון הספרותית . ליץ' ( 1966 ) בעקבות יאקובסון ( 1956 ) מבחין בין פיגורות פאראדיגמטיות , הנוצרות על ידי מעתקים סמאנטיים ( מטאפורות , מטונימיות , סינקדוכות ) ובין פיגורות סינטאגמטיות , הנוצרות על ידי חריגה שיטתית מנורמות של רצף הלשון ( כגון חזרות ותקבולות למיניהן . ( הבחנה זו נוסחה ביתר פשטות על ידי אימוץ מחדש של המונחים הקלאסיים "טרופים" לעומת "פיגורות" ( טודורוב , , ( 1967 ולפיה יוחד המונח "טרופ" לפיגורות הפאראדיגמטיות , והמונח "פיגורה" - הפעם במובנה הצר של המלה - לפיגורות הסינטאגמטיות . לפי חלוקה זו הדימוי אינו פיגורה כלל , שהרי מבחינה לשונית אינו מעתק . ואולם על פי מסורת הרואה בדימוי ובמטאפורה תופעות קרובות יש הכוללים את הדימוי בין ה"טרופים" ( מורו , . ( 1983 בביקורת הספרות העברית בת תקופתו של גנסין ( וגם לאחריה ) נהגו להשתמש במונח "לשון ציורית" ( שהוא , כמובן , תרגום של "לשון פיגורטיבית ( " דווקא כשהתכוונו ללשון המרבה להשתמש גם בדימויים וגם במטאפורות , בלא הבחנה בין השנים . המונח "לשון פיגורטיבית" מופיע בספר...
אל הספר