אייל בן ארי בספרות העוסקת בהיסטוריה של האנתרופולוגיה ניתן למצוא ביטויים רבים , המצביעים על רכיב חשוב הקשור לעניין הציבורי הנוכחי בדיסציפלינה . הכוונה היא לאמירות כגון : "מה שנקרא אנתרופולוגיה , " "מה שאנחנו מכנים עכשיו אנתרופולוגיה , " "עבודת שדה אמיתית בניגוד לטיולי שדה , " "מה שאנחנו כיום מזהים באנתרופולוגיה " או "אנתרופולוגיה חובבנית" ( ראו גם Shimizu . (& Van Bremen , 1998 ; Van Bremen , Ben-Ari & Al-Atas , 2005 ; פלס וסלמינק ( Pels & Salemink , 1995 ) טוענים , שאנתרופולוגים אינם רק מעצבים את ההיסטוריה של הדיסציפלינה , כדי שתתאים לתחומים התאורטיים הנוכחיים המעסיקים אותם , הם גם מאירים את הדימוי-העצמי ( הנוכחי ) של האנתרופולוגיה המקצועית כדיסציפלינה אקדמית בעלת היסטוריה . מטרתם היא לצמצם את ההבחנה החדה שבין מקצוענים לבין לא-מקצוענים בהיסטוריה של הדיסציפלינה , ולסרטט את ההתפתחות של רעיונות יסוד מסוימים כפי שהם צפו ועלו מתוך הקשרים קולוניאליים . אני מאמץ גישה זו אבל מבקש להמשיך אותה בכיוון שונה . במסגרת קובץ מאמרים זה על מחקר פעולה , אני מבקש להשיג באמצעות הניתוח שלי שתי מטרות : ראשית...
אל הספר