ניסיון נוסף לראות את הבעיה של ציבור החירשים באופן כולל , מקיף וממלכתי נערך בסוף שנות השבעים . ב1979- מינה שר העבודה והרווחה מועצה ציבורית , שתפקידה היה לייעץ לשר ולחוות דעה בנושאים בתחום שיקום החירשים . בין חברי המועצה נמנו שוב נציגים במתכונת שהתקיימה עשרים שנה קודם לכן , אך הצטרפו אליהם נציג המסלול לחינוך תלמידים לקויי שמיעה באוניברסיטת תל אביב , שזה עתה הוקם , ונציג מכון מחקר - מכון סאלד . למועצה זו מונו ועדות משנה , ובהן כיהנו אנשי מקצוע שבדקו תחומים שונים שבהם טיפלה המועצה . שר העבודה והרווחה העמיד בראש המועצה כלכלן , מינוי שמבטא תפיסה דומה לזו של שרת החינוך לימור לבנת לגבי הרכב ועדת דברת , שמונתה 25 שנה לאחר מכן . נציג להלן את עיקרי המלצותיהם של חברי המועצה בנושאי חינוך , ובפרק האחרון בספר נבדוק את יישומן הלכה למעשה . המועצה שבה ומציעה אותה הצעה שהעלה ד " ר צליוק בשנות החמישים , כלומר הקמת רשות ממלכתית עליונה למען אנשים עם ליקוי בשמיעה . ברשות זו אמורים להיות שותפים משרדי הממשלה , ארגוני החירשים השונים ואלה הפועלים למען אנשים עם ליקוי בשמיעה , הרשויות המקומיות , אנשי מדע , מומחים ...
אל הספר