במשך כל השנים שבהן פעלו מסגרות חינוך לתלמידים עם ליקוי בשמיעה בתל אביב ובסביבתה , היו גם ילדים ובני נוער אשר שולבו באופן אינדיבידואלי בגני ילדים ובבתי ספר רגילים יחד עם תלמידים שומעים . בתחילה היו אלה תלמידים בודדים , לרוב כבדי שמיעה , שהיו בעלי כישורי שפה ותקשורת גבוהים . תלמידים אלה נאלצו להתמודד בכוחות עצמם עם הלימוד במסגרות הרגילות ופעמים רבות נעזרו בשיעורים פרטיים שמימנו הוריהם . ילדים בגיל הרך נעזרו בשירותי תמיכה שניתנו במרכז מיח " א ( ראו פרק . ( 6 קשה יותר היה מצבם של התלמידים בבתי הספר . ב1973- מינה פיירמן , המפקח הארצי על חינוך תלמידים עם ליקוי בשמיעה , את עליזה ניסנבוים למורה נודדת בכמה בתי ספר רגילים בתל אביב שבהם למדו תלמידים עם ליקוי בשמיעה . ניסנבוים ביקרה בבתי הספר ונתנה שיעורי עזר לתלמידים עם ליקוי בשמיעה . היא הדריכה את המורות בכיתות הרגילות , הסבירה להן על לקות השמיעה והשלכותיה והנחתה אותן כיצד לנהוג בתלמידים הלומדים אצלן . המורות שיתפו עמה פעולה ברצון . הן נתנו לה את חומר הלימודים שעמדו ללמד בכיתה , והיא הכינה את התלמידים מראש כדי שיוכלו להבין את הנלמד בכיתה ולהשתתף...
אל הספר