עיקרו של סיפור אמנון ותמר , כפי שמסופר במקרא , הוא שאמנון התאהב באחותו תמר , וכדי לפתות אותה הוא התחזה לחולה , ביקש שאחותו תאפה לו לביבות בביתו כרי שיאכלן מידה , ומשנכנסה לחדרו אחז בה ואנס אותה . מיד z מכן הוא התמלא שנאה כלפיה ושילח אותה החוצה : ויקרא את נערו משרתו ויאמר 'שלרוו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה . ' ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולית מעילים , ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה . ותקח תמר אפר על ראשה , וכתנת הפסים אשר עליה קרעה , ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך העלןה . ( שמואל ב יג , יז-יט ) השימוש ב"כתונת פסים" וב"מעיל" כמילים נרדפות סמוכות " ) תפר מצבעי / לך מעיל / , כתנת פסים / כנפי גיל ( " חושף את מקורותיו המקראיים של השיר וגורר עמו שרשרת של הקבלות נוספות ביניהם . ואכן הקשרים בין שיר הפיתוי של הפרח לבין סיפור אמנון ותמר ניכרים לעין , על אף שהמשורר העביר את החומרים הקדומים להקשרים אחרים ועיבד אותם . כמו הפרח , אמנון משך את תמר בהדרגה לתחומו הפנימי - תחילה לביתו ואחר כך לחדרו . גם התואנה לפיתוי - האוכל - דומה בשני הסיפורים אלא שחל בה היפוך : במקרא - אמנון ה...
אל הספר