התקשורת הבסיסית והמצומצמת ביותר היא בדרך כלל רגשית . תחילתה בתפיסת הבעות הפנים ובתגובה אליהן והמשכה בשפה המילולית . הדיבור כתגובה רגשית הוא מהות התקשורת האינטימית האנושית , כמו כן התקשורת עצמה משמשת להגברה או להפחתה של הרגשות ולריסון רגשי על-ידי הידיעה שמישהו מאזין לרגשותינו . הצורך לשתף כחוויות אינטימיות ורגשיות הוא כנראה נשי יותר מאשר גברי ונשים זקוקות לכך כפורקן ואולי גם כהתפתחות של מודעות עצמית " . הדיבור הוא אמנם הבעה רגשית אך הוא גם התנהגות ולכן גם ניתן לשליטה ולעצירה עוד לפני שהוא בא לכלל ביצוע . הדיבור אינו תגובה רגשית הכרחית והוא תלוי בכושר הרגשי והמילולי , לכן אנשים רבים אינם מדברים על רגשותיהם ולעתים אף אינם מרגישים צורך לדבר עליהם . אפשר לחוות רגשות בעוצמה , בלא להגיב באופן מילולי , ואולי דווקא העוצמות הגבוהות הן פחות מילוליות . בשעת התרגשות עזה מאבדים את המילים וחוזרים לפעמים להשמיע קולות חסרי פשר , אנחה או צווחה ובכי כמו אצל ילדים , מה גם שהשפה מוגבלת מבחינת תיאור הרגשות ופעמים רבות נזקקים למטאפורות כדי לתארם . כאשר הדיאלוג הוא רגשי ומעורב , המילים מקבלות משמעות שונה ומוד...
אל הספר