בגירוי התפיסתי מתפרשים הנתונים כמר- חדש לעומת ישן , רלוונטיות , קירוב ונגישות , בעוד שגירוי רגשי מתעורר בעקבות שינויים משמעותיים בסביבה שמפריעים לפעילות שוטפת . הגירוי הרגשי גורם לתגובה חריגה ובעלת עוצמה גבוהה יחסית . העוררות גוברת ככל שקיימת אי-התאמה בין אירוע לבין הסכמה התפיסתית או הרגשית . תוכן הגירויים הרגשיים צר וסלקטיבי יותר מאשר התוכן התפיסתי המציאותי ( אבל רחב יותר בגלל הדמיון , ( משום שהוא מיועד להגיב לאירועים חריגים . כאשר אנו קולטים גירויים מהסביבה , למשל עץ הנע ברוח זהו גירוי תפיסתי , אך כשרוח עזה מטלטלת את העץ עד כדי איום , אנו קולטים שינוי חריג ופחות מובהק ומובן ולכן נוצר רגש של חשש . גירוי יציב ומובהק יותר הוא תפיסתי , וכאשר הוא כללי , דינמי ופחות מובן הוא רגשי . הגירוי הרגשי מאציל על הגירוי התפיסתי משמעויות נוספות , לדוגמה , ערבה בוכייה מסמלת עצב בגלל תנוחת ענפיה , שיר עצוב מעורר בנו עצב בלא שמצבנו הפרטי מעציב . סכמת התפיסה מזניחה מידע אם הוא אינו מותאם לה , וייתכן שלפני שהוא נדחה כבלתי רלוונטי הוא נבחן על-ידי הסכמה הרגשית . הנתונים המוזרים ביותר שהדעת אינה סובלת משום ש...
אל הספר