בפרק הקודם ניסיתי להראות ששורשי הרגש צומחים בפיזיולוגיה ובנוירולוגיה , מכאן שאני סבורה שהסכמה הרגשית מאגדת פעולות מהמישור הפיזיולוגי והנפשי המתלכדות לכדי פעילות רגשית שלמה . קיים ויכוח על מהות הרגש בין הקוגניטיביסטים לבין האסכולה הסומטית . הוויכוח נובע בחלקו מהתהייה היכן וכיצד מתקשרת ההכרה לפיזיולוגיה , וכן מתי פירוש או בחירה באלטרנטיבה יכול להיחשב כהכרה . ג'וזף לדו סוקר בספרו המוח הרגשי ( 1996 ) את הוויכוח ומבהיר את ההבדלים בין האסכולה הסומטית החל מדארווין דרך ויליאם ג'יימס וכלה בפסיכולוגים כזיונס ונויורולוגים כמו צ'רצ'לנד , דמסיו ולדו עצמו , לבין האסכולה הקוגניטיבית שהתפתחה עם הפסיכולוגיה והתייחסה אל המוח כאל מעין מחשב , וראתה בהכרה סיבה כמעט יחידה להתהוות הרגש . בין המצדדים בתאוריה הקוגניטיבית בולט ביותר ריצ ' רד לזרוס . ( Lazarus , 1981 ) במאמר תשובה של קוגניטיביסט לזיתס אודות ההכרה והרגש לדבריו , ישנם תהליכי הערכה ראשוניים הכרחיים , התורמים להסתגלות , למטרות ולמוטיבציה , ובעזרתם בני-אדם ובעלי חיים מזהים את הגירוי . הוא טוען שההכרה מהווה את הרגש ולא להפך , משום שההכרה יוצרת את המשמ...
אל הספר