הניסיון למקם את הנפש בתוך המוח רותם את הנוירולוגים לעיסוק פילוסופי בנפש , בעוד המדע מנסה להדיח את הנפש ממקומה בעבר כישות עצמאית על-ידי רדוקציה שלה לנוירונים . דמסיו , בספר השגיאה של דקארט ( 1998 ) מדגיש את הקשר בין המבנה הנוירולוגי לבין הרגש . הוא טוען שהתפיסה כולה וגם הרגשות בנויים מדימויים המיוצגים על-ידי נוירונים בקליפת המוח ( קורטקס ) הקדמי . אין לדימויים מיקום ספציפי בזיכרון . הם נבנים על ידי הקשר בין הסינפסות ( החיבור בין הנוירונים ) והם המהווים את התוכן התפיסתי המחשבתי והרגשי . אנו קושרים בין שני גירויים המופיעים בסמיכות של זמן ומקום , לדוגמה : אם עבר חתול שחור וקרתה לנו תאונה , אנחנו מקשרים בין הדברים . סמיכות זו יוצרת מיזוג שעשוי להיראות כחסר סיבה . למשל , אנו רואים כפית שבורה בתוך כוס התה אף שאנו יודעים שהיא אינה שבורה . צירצ ' לנד ( Churchland , 1986 ) מתארת בספרה נוירופ > וסופיה את הפעילות הנוירולוגית במוח היוצרת תפיסה ורגש . היא טוענת שהתפתחות הנוירולוגיה תורמת רבות להבנת ההכרה . היא דוחה את הסברה שיש דמיון בין פעילות המוח ובין פעילות המחשב . הארגון במוח ומיקום המידע אינם ...
אל הספר