אפלטון - "ולאחר מכן , " אמרתי , "צייר נא בנפשך מצב כדלהלן , ויהא לך משל לתבונתנו הטבעית , אשר לחינוך וחוסר חינוך . תאר לך בני אדם השוכנים , מתחת לפני האדמה במעין מערה , שיש לה מבוי כניסה ארוך הפתוח לרווחה כלפי האור , לרוחבה של המערה כולה . בתוכה הם אסורים מילדותם , כבולים בשוקיהם וצוואריהם , עד שאין בידם לשנות מקומם , ואינם רואים אלא לפניהם , כיוון שאין ביכולתם להסב ראשם מפאת הנחושתיים . הרחק מאחוריהם , ולמעלה מהם , דולק אור של אש , ולמעלה , בין האש ובין האסירים , ישנה דרך , שלאורכה - צייר לך - נבנתה חומה , כאותן המחיצות המפרידות בין עושי הלהטים וקהל הצופים , שמעליהן הם מראים את להטיהם - . " "רואה אני , " אמר . - "ועוד ראה נא שלאורך החומה הזאת נושאים בני אדם כלים למיניהם שבולטים מעל החומה , ופסלי אנשים ושאר בעלי חיים העשויים אבן ועץ וחומרים מחומרים שונים , וכדרכו של עולם - חלק מנושאי הפסלים ישמיעו קולות , וחלקם ישתוקו - . " "משונה , " אמר " , תמונתך , ומשונים אסיריך - . " "הם דומים לנו , " אמרתי אני ; "שכן הגע עצמך ! שמא סובר אתה , ראשית כול , שאנשים הנתונים במצב זה כבר ראו שמץ דבר משל...
אל הספר