מה כבר יש לומר על טקסטים בפילוסופיה חינוכית שאמורים "לדבר בעצמם , " ומעמדם כטקסטים מכוננים ומופתיים חוצה יבשות , עמים ועידנים ? ראשית , יש להבהיר שהיצירות הנחשבות לקנוניות ומופתיות , ( לקלאסיות ומן המדרגה הראשונה ) או לנכסי צאן ברזל ( שערכן עומד להן מעבר לחילופי הזמנים והאופנות , ( אינן בהכרח אלה שכל עמדותיהן נחשבות בימינו לתקפות , צודקות או מקובלות . אך טבעי הוא שרעיונות רבים שהוצגו לפני אלפי או מאות שנים בהגות פילוסופית , קל וחומר בכתבים מדעיים , התבררו במהלך ההיסטוריה האנושית כמופרכים , חלקיים או בעייתיים . ייחודם של טקסטים אלה , אם כן , אינו בעדכנותם , בכל פרט ופרט , אלא בהיותם ראשוניים , מקוריים , מהותיים , חסרי תקדים או בולטים משכמם ומעלה מבחינת ההצגה המקפת , המעמיקה , הרהוטה והמסוגננת של סוגיות מרכזיות בתחום משמעותי של התרבות האנושית . על אפלטון נאמר , לדוגמה , שביצירותיו ( במאה הרביעית לפנה " ס ) הקיף את כל תחומי העניין והחקר האנושיים ושכל ההגות הפילוסופית שנוצרה אחריו אינה אלא הערות שוליים ליצירתו המונומנטלית . אין זה אומר כמובן שאפלטון צודק בכל דבריו או שיש לקבל את עמדותיו כת...
אל הספר