מרתה נוסבאום כשאנו תוהים היום על מהות הקשר בין חינוך ליברלי או כללי לבין הכשרה לאזרחות , אנו מצטרפים בכך למסורת ארוכת שנים של הפילוסופיה המערבית . אנו ניצבים כאן על מורשתו של סוקרטס בדבר חיים אנושיים של אחריות אישית וקהילתית ושל בחינה ביקורתית של טיב העצמי וטיב הקהילה ; אנו ממשיכים בכך את תפיסתו של אריסטו בדבר טיבה של האזרחות המעורבת והרפלקטיבית ; ויותר מכול אנו מסתמכים על המורשת הסטואית ביוון וברומא שהגדירה את "החינוך הליברלי" ככזה שמשחרר את האדם מהכבלים של מוסכמות פרובינציאליות ודעות קדומות ומעצ מם לקראת תפקוד ערני , רגיש ונבון כאזרחי העולם . לכך בעצם התכוון הסטואיקן הרומי סנקה , כשהתייחס לטיפוח האדם השלם או כוליות האדם - לטיפוח אנושיותם של אנשים שאזרחותם האמיתית והמלאה ביותר היא העולם כולו או האנושות בכללותה . האידיאל הקלאסי של "אזרח העולם" יכול להתפרש בשני מובנים , ומכאן גם נגזרות התפיסות השונות של טיפוח האנושיות . המשמעות המחמירה יותר היא זו התובעת מהאדם שנאמנותו העליונה תהיה לבני האדם בכלל , יהיו היכן שיהיו , ומחויבות פחותה יותר לקהילה המדינית , דתית , לאומית , יישובית וכדומה . ה...
אל הספר