פאולו פריירה בעיית ההומניזציה הייתה מאז ומעולם , מנקודת המבט האקסיולוגית [ מדע הערכים , [ בעייתו המרכזית של האדם , ואילו עתה היא לובשת אופי של בעיה שאין עוד להימלט מפניה . הדאגה להומניזציה מביאה בעקבותיה את ההכרה בדה הומניזציה , לא רק כאפשרות אונטולוגית אלא כמציאות היסטורית . וכאשר אדם תופס את מידת הדה הומניזציה שהוא נתון בה , הוא שואל את עצמו האם ההומניזציה הינה אפשרות שניתן לחיות בה . לאמיתו של דבר , בהיסטוריה , בהקשרים אובייקטיביים , ההומניזציה והדה הומניזציה גם יחד הן בבחינת אפשרויות הפתוחות בפני האדם , שהוא יצור בלתי מושלם , המודע להיותו כזה . אולם , בעוד שההומניזציה והדה הומניזציה הינן אפשרויות של ממש , הרי שרק בראשונה אפשר לראות את ייעודו של האדם . ייעוד זה נתקל כל העת בשלילה , אך עצם השלילה הזאת היא אשר נותנת לו תוקף . הוא סופג חבטות של אי צדק , ניצול , דיכוי ואלימות מצד המדכאים : אך הוא זכה לאישור מחדש בשאיפתם של המדוכאים לחירות ולצדק , ובמאבקם להשיב לעצמם את צלם האנוש שאבד להם . הדה הומניזציה המציינת לא רק את אלה שאנושיותם נגזלה מהם , אלא גם ( אף כי באופן אחר ) את אלה אשר גז...
אל הספר