אוטונומיה אישית וציות לכללי המוסר: ניגודים והשלמות

אלן גוררת אחת השאלות המרכזיות בתיאוריה החינוכית היא בדבר היחס שבין אוטונומיה אישית לציות לטוב המוסרי ולכללי הצדק . הקושי עולה משום שבאוטונומיה אנו מבינים , על פי רוב , בחירה אישית ועצמאית בסטנדרטים שעל פיהם הפרט מבקש להנהיג את חייו , בעוד שההתנהגות המוסרית ( בדומה לתפקוד נאות בתחומי הדעת השונים ) מחייבת נאמנות לסטנדרטים אובייקטיביים , שזכו להכרה ציבורית כהולמים וראויים , ושאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם בחירתם העצמאית של פרט זה או אחר . להיות אוטונומי , במובן הבסיסי ביותר , משמעו להיות חופשי מהתניות ומגבלות חיצוניות , בעוד שלהתנהג באופן מוסרי מחייב קבלת גזרות , הגבלות ונורמות שתוקפן ציבורי . כיצד , אם כן , ניתן לאמץ יחדיו הן את האוטונומיה האישית ואת ההתנהגות המוסרית כמטרות של החינוך ... ? מאחר שהמונח אוטונומיה מורכב מ"אוטו" ( auto ) שמשמעו "עצמי" ומ " נומוס" ( nomos ) שמשמעו "חוק , " הרי כל עוד איננו מוסיפים סייגים למונח אוטונומיה , אין בו שום דבר שיבטיח שהאוטונומיה תעלה בקנה אחד עם כללי המוסר . במילים אחרות , אין במונח עצמו שום דבר שימנע מן הפרט האוטונומי ל"חוקק עכור עצמו " ערכים ונהגים...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

מכון מופ"ת