יעקב שלנגר נבחין בקיצור נמרץ בין שני סוגי קריאה פילוסופית : קריאה בעלת קונוטציה הכרתית וקריאה בעלת קונוטציה רגשית . מובן שהקריאות האלה אינן מוציאות זו את זו ולעתים קרובות משלימות זו את זו . הקריאה ההכרתית מדגישה את יסוד האמת שבטקסט , שמקווים להגיע אליו על ידי ניתוח תוכנו וצורתו . בקריאה זו מבחינים בהיבט סמנטי , שתשומת הלב בו נתונה לתוכן הטקסט , על האידאות המוצגות בו , ובהיבט תחבירי , שתשומת הלב בו נתונה לצורה , להנמקה שבטקסט . הקריאה הרגשית מדגישה את ההבעה שבטקסט , את הנימה שלו , את ההיבט האסתטי שלו ( וב " אסתטי" הכוונה למובן הראשוני של המונח - של מה שנוגע לרגשות . ( לפני שנראה כיצד שלוש הגישות הללו - הגישה ההכרתית הסמנטית , הגישה ההכרתית התחבירית והגישה הרגשית - מיושמות בקריאת טקסטים פילוסופיים , נראה כיצד הן מיושמות בקריאת טקסטים מדעיים וטקסטים ספרותיים . אני מבחין כאן בין טקסטים מדעיים הבאים למסור מידע , להסביר , לשכנע , המדברים על דברים שאינם הם עצמם , ויש להם לרוב הוראה חיצונית , לבין טקסטים ספרותיים המבקשים להשפיע , לעורר רגשות , לפתות , ובעיקר מתייחסים אך ורק לעצמם . בטקסטים המד...
אל הספר