ג'ון דיואי התפתחותה של המתודה הניסויית ( אקספרימנטלית ) כדרך להשיג דעת ולהבטיח שתהא באמת דעת ולא סברה בעלמא - זו הדרך של תגלית והוכחה כאחת - אף היא כוח גדול העשוי לחולל תמורה יסודית בתורת ההכרה . המתודה הניסויית שתי פנים לה : ( 1 ) מצד אחד , משמעה שאין אנו זכאים לכנות דבר בשם "דעת "' אלא אם כן פעילותנו הולידה בפועל ממש שינויים פיסיים מסוימים בדברים , שינויים ההולמים ומאשרים את הדעה המקובלת בידנו . כל זמן ששינויים מיוחדים אלה חסרים , אמונותינו הן רק בגדר השערות , הנחות , סברות , ניחושים , ויש להחזיק בהן רק באורח ארעי ולהשתמש בהן כהוראות לניסויים שיש לנסות . ( 2 ) מצד שני , הדרך הניסויית של החשיבה מוכיחה , שיש תועלת בחשיבה ; שיש בה תועלת במידה שראיית הנולד נעשית בה על יסוד הסתכלות יסודית בתנאים ההווים . לשון אחר : עריכת ניסויים , אין פירושה הגבה עיוורת . עודף פעילות זה - עודף ביחס למה שכבר העלתה ההסתכלות ועתה הוא צפוי מראש - הוא באמת גורם בלתי נמנע בכל התנהגותנו , אבל אין שמו ניסוי אלא אם כן מתבוננים בתוצאות ומשתמשים בהן כדי לחזות מראש ולהתכונן מראש למצבים דומים בעתיד . ככל שאנו מיטיבים ...
אל הספר