על האופי הפרספקטיבי של הידיעה האנושית

פרידריך ניטשה עד היכן מגיע אופיו הפרספקטיבי של הקיום ; או שמא יש לו בכלל אופי אחר כלשהו מעבר מזה , האם קיום ללא פירוש , ללא "טעם , " אינו הופך להיות הבל , או מאידך , שמא כל קיום הוא במהותו קיום פרשני - דבר זה , בצדק לא תיפול בו הכרעה , אף לא על ידי ניתוח חמור ביותר , ומבחן עצמי מדויק ומצפוני ביותר של האינטלקט : מכיוון שהאינטלקט האנושי בשום פנים אינו יכול בעת מעשה ניתוח זה , לראות את עצמו שלא מבעד לצורות הפרספקטיביות שלו עצמו , ורק בתוכן יראה את עצמו . אין אנו יכולים להביט מעבר לפינת עצמנו . סקרנות ללא תקווה היא לרצות לדעת , אלו סוגים אחרים של אינטלקט ואלו פרספקטיבות אחרות בגדר האפשר הם : למשל , הבגדר האפשר הם יצורים כלשהם , שהזמן ייתפש להם אחורנית או לסירוגין קדימה ואחורה ( מה שהיה מחייב כיוון אחר של חיים ומושג אחר של סיבה ומסובב ?( אך סבור אני , שכיום התרחקנו לפחות מחוסר הענווה המגוחך , להצהיר מתוך פינתנו אנו שרק הפרספקטיבות אשר מזו הפינה מותרות הן . אדרבא , העולם חור להיות לנו "איךסופי : " במידה שאין ביכולתנו לדחות את האפשרות שהוא מכיל א ן סוף של פירושים .  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

מכון מופ"ת