קרל מארקס החיה ופעילות החיים שלה , חד הם . אין היא נבדלת מהם . היא זהה עם פעילות החיים שלה . האדם עושה את פעילות חייו עצמה למושא של רצונו ושל תודעתו . יש לו פעילות חיים מודעת . אין היא היקבעות , שעימה הוא מזוהה באורח בלתי אמצעי . פעילות החיים המודעת מאבחנת את האדם מפעילות החיים של החיה . רק בתורת שכזה האדם הוא יצור בן מינו [ שיוצר את הווייתו ומעצב את דמותו שלו . [ לשון אחר : הוא יצור בעל הכרה , דהיינו , חייו עצמו הם מושא בשבילו רק משום שהוא בן מינו . רק מסיבה זו פעילותו חופשית ... יצירתו המעשית של עולם מושאי , עיבודו של הטבע הלא אורגני , הוא מימושו של האדם כיצור בן מינו בעל הכרה , דהיינו כיצור המתייחס אל מינו כאל מהותו או המתייחס אל עצמו בחינת מין האדם בכללותו . אמת שגם החיות יוצרות . הן בונות קינים , מקומות מגורים , כמו הדבורה , הביבר והנמלה . אולם החיה יוצרת אר ורק מה שהיא זקוקה לו באורח בלתי אמצעי בשביל עצמה או בשביל ולדותיה ; היא יוצרת באורח חד צדדי , ואילו האדם יוצר באורח אוניברסלי : היא יוצרת אך ורק תחת לחצם של צרכים פיזיים בלתי אמצעיים , ואילו האדם יוצר אף שהוא חופשי מצרכים פיזי...
אל הספר