שתי תופעות היסטוריות מציינות את ראשית הזמן החדש בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל . שתי התופעות מבטאות את ההתעניינות המתחדשת בגורלה של הארץ וקשורות זו בזו בדרך של השפעת גומלין . התופעה הראשונה מבחינה כרונולוגית היא חידוש המעורבות של מעצמות אירופה באזור , ואילו השנייה קשורה במפנה שחל ביחסם של היהודים עצמם כלפי השיבה לארץ ישראל . בשנת 1798 פלש כוח צבאי של צרפת המהפכנית בפיקודו של נפוליאון בונפרטה ממצרים לעבר ארץ ישראל , בניסיון לכבוש אותה מידי התורכים . נפוליאון הכריז - כך על פי מקורות בני התקופה - כי מטרת מסעו היא לסייע לתקומתם המדינית של היהודים במולדתם ההיסטורית . ניסיון זה , אף שנכשל מבחינה צבאית , מבטא את ראשית ההתעניינות המתחדשת של מדינות אירופה בנעשה בארץ ישראל . במשך כמאה שנים תלך התעניינות זו ותגבר , תיעשה אינטנסיבית ותגיע לכדי מעורבות מעשית בענייניה של ארץ ישראל , ובתוך כך תתנהל תחרות בין מעצמות אירופה על מידת ההשפעה של כל אחת מהן באזור . הדברים יגיעו לידי הכרעה מדינית כשיכבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי העותומאנים ויפרסמו את הצהרת בלפור הקוראת להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל ....
אל הספר