הגישה הפסיכודינמית גורסת , כי התפתחותו של הילד תלויה , במידה רבה , בנוכחותו או בהיעדרו של ההורה בן-מינו . השפעה ההורה מהמין השני על עיצוב אישיותו ותפקודיו של הילד פחותה . לפ ^ כך , יש לצפות , כי בקבוצות שנבדקו על ידינו , בהן נעדר האב , ייפגעו הבנים יותר מאשר הבנות . הבנים , לפי תפיסה זאת , אמורים להגיע להישגים נמוכים מאשר הבנות למשפחות חד-הוריות . גישת המשאבים , שמדגישה את תרומת ההורים בהענקת משאבים בתחומים שונים לילדיהם , גורסת , לעומת זאת , שהפגיעה של היעדר האב תהיה דומה הן לגבי הבנים והן לגבי הבנות . שני המינים , לפי גישה זאת , מושפעים באותו אופן ובאותה מידה מהיעדרו של האב . כדי להכריע בין שתי הגישות נשאל , קודם כל , האם ההבדל בהישגים הלימודיים של בנים במשפחות חד-הוריות לבין ההישגים של בנים למשפחות דו-הוריות גדול יותר מההבדל שבין ההישגים הלימודיים של בנות משני סוגי המשפחות . מתוך ההנחה , שהאב הוא שנעדר במשפחות החד-הוריות , ואם נאמץ את הגרסה בדבר הפגיעה הרבה יותר של הבנים , משום שהם בני-מינו של ההורה שנעדר , הרי שנצפה להיווכח כי אכן ההבדל בין שני סוגי הבנים יהיה גדול יותר מאשר ההבדל ...
אל הספר