התיאוריה הפונקציונלית נושאת בעיקרה אופי סוציולוגי , משום שהיא מדגישה את תרומת ההורים לתהליכי החיברות של הילד , כלומר — תרומת ההורים להפיכת הילד הצעיר , התלותי , לבוגר המתפקד כשותף מלא במערכת החברתית . שותפות זו מתבטאת במימוש תפקידיו בחברה תוך כדי נטילת אחריות , קבלת נורמות ההתנהגות של הסביבה ואימוץ הערכים החברתיים שלה . לפי הגישה הפונקציונלית , מהווה המשפחה , מצד אחד , מסגרת למערכת תפקידים , שהילד צומח ומתפתח בתוכה בהדרגה , ומצד שני המשפחה היא מסגרת , שמקשרת ומתווכת בינו לבין החברה , יחסים שבין הגילים , בין המינים ובין הדורות השונים , שמתקיימים בחברה הרחבה , מנותחים על-ידי מאמצי גישה זו באמצעות תפקידיהם של המינים ובאמצעות גילוייהם בתוך המערכת המשפחתית . אחת התיאוריות החשובות , מבין אלה שגורסות גישה פונקציונלית , היא זו של פרסונס 0 המציע את "הדיכוטומיה הפונקציונלית . " פרסונס משכלל כאן את תיאוריית ההזדהות של פרויד , שהוזכרה בין התיאוריות הפסיכואנליטיות . הוא גורס הפרדה חד-משמעית בין תפקודיהם של האב ושל האם . לפי דעתו , מספקת האם לילדיה משאבים ריגושיים ; היא מהווה מקור לתמיכה אמוציונלית ...
אל הספר