האמת אליש בע הוא היה משחק באחד התיאטרונות שבכרך הגדול , ודוקא באופרה . בערב בערב הופיע על הבימה , לבוש בגדי פאר של דורות קדמונים , - בן מלך , פרש או משורר אגדה , - והירח התיאטרוני יצק עליו קרנים כחלחלות , וקולו הצלול , שצליל מתכת היה לו , עלה והתלכד עם נגוהות כוכבי השמים , שהציצו ברגע זה באופן פלאי מבעד לספוךהבד , ועם ריחות עלי התרזה האביביים שנדפו מהסבכים המצוירים על גבי הקלעים , המתנועעים לאט מימינו ומשמאלו . כנורות התזמורת התיפחו ונאנחו , הצלילים המרובים הלכו ועלו , הלכו והתגברו , נעשו להמית גלי ים גדול , לחצו את הלב עד כדי מכאוב ונסבו לאחור בהמולה רכה , כמימי הים בשעת ירידה . שוב הודלקו האורות , והתיאטרון רעש ורעד מאלפי קולות קריאה ומאלפי כפים מוחאות ... ככה היה בערב בערב . היא היתה עלמה גבוהה ורזה , בעלת צמה ערמונית ארוכה ועבה : אך שערה היה גס ויבש וברק לא היה לו . אדמימות חולנית פרחה על עור פניה הכמוש . עינים יפות , מאירות מלבבות , עינים אפורות כגון קטיפה רכה וחמימה , נחבאו בחוריהן העמוקים , המוקפים עגולי תכלת . שנים יפות , צחורות מזהירות , שנים חצופות ועליזות , נחבאו גם הן מאחור...
אל הספר