תפוחים מן המדבר 0 ביון ליברכט כל הדרך משכונת שערי חסד בירושלים ועד משטח החול הגדול שם הכריז הנהג "נווה מדבר , " וחיפש אותה במראה שמולו , היתה ויקטוריה אברבאנל - לבה סוער בה ואגרופיה קשים - נתונה בעניין אחד . ארבע פעמים ירדה ועלתה באוטובוסים הבאים אל התחנות ויוצאים מהן , שוב ושוב התירה את מטפחת השבת שהתפרעה ברוח ועטפה בה את ראשה , העלתה מכיס תיק הרשת שלה לחם בנייר חום ותפוח שלבו רע , והסמיכה תפילת הפרי לתפילת הדרך על פי הדינים . כל העת רגזה כשניגפו בה שכניה הנוסעים , ועיניה בנוף ההולך ומצהיב ומשתטח מול עיניה - ולבה ברבקה בתה הסוררת שקמה לפני חצי שנה ועזבה את השכונה והלכה לגור בקיבוץ של חילונים . ועכשיו נתגלה לה מפי אחותה שרה כי בחדר אחד היא עושה עם בחור , ישנה במיטתו ונוהגת עמו כאשתו . שמונה שעות שעשתה בדרכים הפכה במוחה איך תנהג כשתבוא עם בתה פנים אל פנים : אפשר שתדבר על לבה במתינות , תשיח עמה כאילו אין בלבה עליה , תאיר עיניה בדבר כבוד עלמה בעיני איש , תבאר כאשה לאשה בענייני צניעות . אפשר תפתח בזעקות שבר , תספר בצעקה על צערה , על חרפת עולם שתביא על משפחתם האצילה , תרים קולה כאחת המקוננו...
אל הספר