מדנים ד בור ה בארון מדי קראי בילדותי בספר המקרא את הדברים : כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה / עלתה לפני תמיד דמותה שלה , של אלקה שרה הסנדלרית , כפי שראיתיה לרוב בימי "בין המצרים" ליד חלונה , ששם ישבה במיטתה אחרי לידתה , כי בזמן קבוע ילדה בכל שנה , בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב , ותמיד בנות . עונת גרגרי היער השחורים היתה אז , אלה אשר בישולם אינו עולה בקושי : שתים שלוש כפות סוכר דק ומעט קמח לשיפור הטעם - והילדות אכלו מהם לשובע , כולן מקערה אחת , בכפותיהן , כפות העץ אשר לא תחלדנה . הפנים העגולים , זרועי בהרות הקיץ , כפני האם , צוירו בקוים כחולים , סגולים ואדמדמים , מה שהבליט עוד יותר את הטוהר של העינים הכחולות , השמימיות . אחרי כן פשטו על המגרש הקרוב ושיחקו כל היום בלי לבקש עוד מאומה , והאשה ממיטתה השגיחה עליהן , לא בלי הרגשת פחד בלב פן יימלך בעלה ויזרוק עליה אחד מכלי המלאכה מאחוריה , כי הכה היכה אותה האיש .
אל הספר