שלאף שסונדה יהודית קציר פעם , כשהחופש הגדיל התמתח כל הקייץ , והיה לו טעם של חול וריח של ענבים , ושמש ג'ינג'ית ציירה נמשים על הפנים , ואחרי סוכות שרקה הרוח לכנופיה של עננים , ודהרנו הביתה בוואדי בסופת רעמים , והגשם דקר את הלשון מנטה ואורנים , וכלבי השכונה התחרו בנביחות כמו דודים משתעלים בהפסקה של קונצרט חורפי , ופתאום התנפל האביב בצריחות חתולים ופריחת לימונים , ושוב היה חמסין ובאוטובוס עמד האוויר , אבל קמנו רק לגברת בלומה בלאו מהדואר , שהיתה חוטפת ילדים מסוכנת , ובאה אלינו למיטה בלילה עם שיער אפור פרוע של חוטפת ילדיםמסוכנת ומשקפיים צרים על קצה האף המחודד כמו עיפרון אדום של חוטפת ילדים מסוכנת ומחייכת בחנפנות ערמומית של חוטפת ילדים מסוכנת ושולחת אל פנינו אצבעות קרח יבשות , ורק אם היינו נותנים לה את כל הבולים המשולשים יכולנו איכשהו להינצל , או אם התפללנו לאלוהים , שהתחפש לליצן בקירקס ההונגרי , והתנדנד בשיווי מישקל על חבל מתוח מתחת ליריעה הכחולה של האוהל , בנעליים ענקיות ובמכנסיים רחבים משובצים אדום לבן , ואחר כך התחפש לפיל , וסובב אלינו את אחוריו המקומטים , והלך לאכול ארוחת ערב . פעם , כ...
אל הספר