. 7 מודעות עצמית מודעות עצמית , בשימושו הרגיל של המושג , מניחה שני דברים : מודעות אדם לעצמו בפני עצמו , ומודעותיו לעצמו כאובייקט לתצפית הזולת . שתי צורות מודעות עצמית אלה , כאובייקט בעיני עצמו וכאובייקט בעיני הזולת , קשורות מאד זו בזו . אצל הסכיזואיד שתיהן מוגזמות ובעלות אוסי כפייתי של מודעותו לתהליכיו , וכן גם בגלל הטבע הכפייתי של תחושת גופו כאובייקט בעולמם של אחרים . התחושה המוגברת של היותו תמיד נראה , או מכל מקום , ד \ ותו תמיד ניתן לראיה , יכולה להתיחס באורח עקרוני לגוף , אבל עיסוק יתר בעובדת היותו ניתן לראיה יכולה להצטרף לרעיון של היות האני המנטלי בר חדירה ופגיע , כמו במקרה האדם החש שאפשר להסתכל דרכו הישר לתוך "רוחו" או "נשמתו . " תחושות "שקיפות" כאלה מתוארות בדרר כלל במונחי מטפורה או משל , אבל במצב הפסיכוטי , מבטו או התבוננותו של הזולת נחווים כחדירה בפועל לתור גוף האני "הפנימי . " הגזמתה או העצמתה של מודעות האדם להווייתו , הן כאובייקט למודעותו שלו והן לזו של אחרים , היא אוניברסלית במיוחד אצל מתבגרים , וקשורה בליוויים הידועים של ביישנות , הסמקה , ומבוכה כללית . ניתן להעמיד כאן בנק...
אל הספר