אינתיפאדה של כרוזים

אינתיפאדה של כרוזים הכרוז אינו המצאה של האינתיפאדה . ימיו כימי המאבק היהודי ערבי בארץ ישראל . כרוזים ככלי להבעת עמדות וכמכשיר להכוונת התנהגות , ליוו את הפוליטיקה הערבית פלסטינית עוד בימי המנדט הבריטי . לאחר , 1948 וביתר שאת , לאחר , 1967 הם המשיכו להופיע בגדה , ברצועה ובקרב ערביי ישראל . הפעם שונים פני הדברים . מגוון הכרוזים , תדירות הופעתם , היקף הציות ומידת ההיענות להם מעידים על הצלחתם להפוך לגורם מרכזי בחיי האוכלוםיה . בהיעדרה של מנהיגות מקומית בעלת מעמד וסמכות פורמאלית בקרב האוכלוסיה , הפכו הכרוזים ל"מנהיגות חלופית / ' מרכזיותם של הכרוזים אינה מקרית . הכרוזים ומנסחיהם סמוכים על שולחנם האידיאולוגי והארגוני של שני זרמים פוליטיים שהיכו שורש בקרב האוכלוםיה בתקופה שקדמה לאינתיפאדה : הזרם הלאומי והזרם הדתי . הזרם הלאומי מזוהה עם הארגונים המרכזיים באש '' ף : פת"ח , החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין , החזית העממית לשחרור פלסטין והמפלגה הקומוניסטית הפלסטינית . על הזרם הדתי נמנים האחים המוסלמים וארגון המוגימע האסלאמי . כוחו של הזרם הלאומי ניכר יותר בגדה ופחות ברצועה , ואילו הזרם הדתי מפגין נוכחו...  אל הספר