פרק גי תור הזהב של הציור בין גיל חמש לשבע מגיעים רוב הילדים בחברה שלנו לרמת ביטוי ראויה לציון בציוריהם . אחרי שצעדו את צעדיהם הראשונים בתחום הציור ולמדו לצייר מתוך נאמנות מסוימת למציאות , הם מוסיפים לצייר ציורים רבי חיים , מאורגנים וכמעט תמיד מהנים את העין . ניתן לחוש שהילד מדבר ישירות באמצעות הציור , שבד בבד עם הנושאים המפורשים שהוא מצייר אגב ניסיונותיו להבין את העולם , הוא מבטא בכל קו , כל צורה ותבנית , גם את רגשותיו הפנימיים . בגיל זה קיים גם — אולי בפעם הראשונה ולעתים אף האחרונה — קשר טבעי וחופשי בין האמנויות השונות . הילד שר בשעה שהוא מצייר , רוקד כשהוא שר ומספר סיפורים בשעת משחק באמבטיה או בחצר . במקום להניח לכל אחת מהצורות האמנותיות להתפתח בבידוד יחסי מן האחרות , נעים הילדים בנכונות ואף בלהיטות מן האחת אל השנייה , מצרפים יחד צורות אמנותיות שונות , ומעמתים אותן זו עם זו . לאמתו של דבר מתחילה תקופה של סינסטזיה : תקופה שבה יותר מבכל תקופה אחרת , מתרגם הילד ומשלב בנקל את מערכות התחושה שלו הצבעים מעירים בו קולות והקולות צבעים ; תנועות היד מזכירות לו שורות של שיר , ושורות השיר מעוררות...
אל הספר