פרק בי הילד כאמן לסני מאות בשנים לא היו חילוקי דעות רבים בחברה המערבית בשאלה כיצד נהיה אדם לאמן ; המסלול היה מוגדר היטב . מבין ברוכי הכישרץ המעטים יחסית , שנבדלו כבר בגיל צעיר מכל האחרים , נבחרו אחדים להיעשות לאמנים . לאחר מכן החל תהליך מאומץ , שראשיתו הצטרפות רשמית או כלתי רשמית לכית ספר , לסדנת אמן , או לאטליה . שם היו עובדים במחיצת אמנים נודעים ולומדים את הכללים הבסיסיים של אמנותם — כיצד להעתיק נאמנה מן הטבע , לערבב צבעים , ליצור אפקטים של אור והצללה וכיוצא באלה . במשך השנים , אגב הקדשת המאמצים הנדרשים , היו עוברים המתלמדים כמה שלבים : בראשית המסלול היו שוליות , לאחר מכן חניכים ומתמחים ולבסוף אמנים במלוא מובן המלה . בתום תקופה זו , שנמשכה שנים ואף עשרות שנים , נתמנו לאמנים של הקהילה , והותר להם להורות ולהנחיל לאחרים את הידע שרכשו בעמל כה רב . תיאור זה הוא כמובן אידאליזציה ; קרוב לוודאי שהמסלול אשר עבר הצעיר הכישרוני , עד שנעשה אמן מוכר , לא היה מעולם מוגדר בצורה ברורה כל כך . סביר להניח שסיכון ואי ודאות ציינו תמיד את חיי האמן ( ואולי הם כלולים אף בעצם הגדרתו . ( ואולם בתיאור אידיאלי...
אל הספר