היבטים לשוניים של המעבר משירת שנות ה 40 לשירת שנות ה 80 בין שאר המטרות החינוכיות שלקחו על עצמם סופרי תקופת היישוב להעביר באמצעות הספרות לילדים , הייתה גם מגמה של העשרת השפה . הכותבים לילדים נמנעו משיבושי לשון , וגם כאשר ביקשו ליצור אמינות של דובר ילד , חיפשו להם דרכים אחרות להבליט את הפער הלשוני בין לשון המבוגר ללשון הילד . לשון המבוגר שימשה מופת ואמצעי להעשרת השפה . כך , למשל , בשירה של מרים ילן שטקליס , האנייה , אומרת האם : "דני היכה את הדוד , " ואילו דני אומר : "והרבצתי בהן וברגליים ] אחת ושתיים . " הנמכת שפת השיר וחיקוי לשון הדיבור היומית לא היו מקובלים בספרות זאת . השירים נכתבו בשפה גבוהה משובצת בדימויים ומטאפורות ועשויה בתחביר מורכב . כדי להעצים פאתוס לא היססו להקדים מושא לנושא ולנשוא ולהתרחק מהשפה המדוברת . בשנות השבעים חלו שינויים בלשון ספרות הילדים . שפה גבוהה ועשירה שוב אינה מטרה בפני עצמה ובמקומה מוסט המאמץ הלשוני ליצירת אמינות . שיבושי לשון ואוצר מלים דל הם חלק מהמרקם הלשוני של ספרות הילדים העכשווית .
אל הספר