הילד המקבל את נורמות המוסר של הוריו מול הילד המוקיע אותן בשנות הארבעים היו דמויות הילדים , שתוארו בספרות הילדים , מודל ל'ילרים טובים ' וההורים 'הורים טובים . ' האם היא 'אוצר , ' 'מלאך ' ואשה חרוצה ומושלמת . האב אינו רק אב כי אם גם אדם מושלם . ההורים טובים ומוסריים והבנים רואים בהם מופת לחיקוי . בשיר מכתב לאבא מועלה עניין זה בקיצוניות רבה : לאחר תיאורי ההערצה של הבן את אביו , באים תיאורי ההשתדלות של הבן להיות 'טוב : ' הוא קם מוקדם , צחצח שיניו , אכל , קינח במפית וגרם לכך שאמו תתגאה בו . הילד הפנים את הערכים של התקופה : חריצות , סדר יום מאורגן , נכונות לעזור בניקיון , הכול על פי ציפיות מחנכיו . וכך גם ברקע השירים עזרתי לאמי ו הילד הרע של לאה גולדברג נבנה מודל של ילד המפנים את ערכי החברה של המבוגרים בעלי הסמכות . לעומתו , הילד של שנות השבעים מכיר באי השלמות המוסרית של הוריו ואינו מהסס להצביע ולמחות על כך ואפילו להביא לשינוי . הוא תופס את עצמו כבעל זכויות ובעל תוקף מוסרי ומוחה על תופעת המוסר הכפול שבין מבוגרים וילדים : "אם בסוף החתונות / מותר לכל האורחים / לרוץ לשולחנות / ולסחוב את הפרחים ...
אל הספר