ג . החינוך היהודי בעיית החינוך היהודי היתה במרכז התעניינותו של גורדון , הן לפני והן אחרי עלייתו ארצה . גם בתחום זה , כמו באחרים , התלבט גורדון קשה בבעיות הכרוכות למעשה בהנחותיה המקוריות של הגותו שאינה נעדרת סתירות פנימיות . וכל כך למה ? כל הגותו , שמטרתה לעורר את חירותו של היחיד ולהדריכו לגילוי והגשמה עצמית ע"י יצירת עצמו , דוגלת מפורשות ברעיון שהוא עצמו כינה אותו "חינוך עצמי . " למה הכוונה ? גורדון התנגד בחריפות להשקפה המקובלת והממוסדת של החינוך כ"הוראה , " דהיינו העברת רעיונות , אמיתות , אידיאות , "חשבון עולם וחיים , " וכר . הוא התנגד לחינוך "מהפנט , " כלומר , חינוך המשפיע על החניך כדי לשלוט בנפשו . תפקיד ראשון של החינוך העצמי , אם כן , להילחם נגד כל צורה של "היפנוזה" או אינדוקטרינציה ( אידיאולוגית , מדינית או דתית דוגמטית ) ולהביא את האדם ( ואת העם ) ליצור את עצמו בהתאם לעצמיותו האמיתית . מטרת החינוך כחינוך דרך הטבע , המתחדש תמיד ומגלה תמיד את עצמו ע"י ביטויים חדשים , לאפשר לאדם "להעלות את עצמותו למעלת ההשגה והשירה העצמיות לו , " כלומר , לאפשר שכל אדם "יהיה אדם , עצמי , צלם לעצמו . ...
אל הספר