. 1 שאלת ההיסטוריה בתורתו של א . ד . גורדון תפיסת ההיסטוריה אינה נמצאת במרכז משנתו של גורדון . היא מהווה רק חלק מהשקפתו הקוסמית , ומושתתת על קיומן הנפרד של האומות השונות שנתהוו בתולדות האנושות , ולא על ראיית האנושות בכללותה , הנתפסת אצלו , כאמור , כמושג מופשט . לגורדון לא היה ענייו לטפל בהיסטוריה של האנושות מנקודת הראות של היסטוריון ואף לא כפילוסוף השואף להבין את התפתחותה בהתאם לחוקיות מסוימת , אימננטית או טרנסצנדנטית , אנושית או על אנושית . גורדון לא ניסה אף להסביר את ההיסטוריה הכללית והיהודית לפי קטיגוריות מקובלות בתיאולוגיה היהודית : בריאה , התגלות וגאולה , ומתוך התייחסות לבורא שמעל הטבע והאדם המשגיח על בריאתו והעתיד לגאול את העולם ואת האדם על פי רצונו . י מוקד עיונו ההיסטורי של גורדון היה בניתוח תקופתו כזמן של משבר חמור ביותר , תקופה בה התנכר האדם לטבע , לחיים , לעמו ולאנושות , והיא המאופיינת ע"י התפתחות עודפת של ה"הכרה '' אצל האדם על חשבון ה"חוויה . " גורדון נדרש לתופעה זו ושאל : מה גרם לכך ? מדוע לא גדלה רוח האדם בדרך היותר טבעית לכאורה , בדרך גידולו של הצמח , לרום ולעומק , לצד ה...
אל הספר