ג . "השכל הנעלם" - בעיית הדת והאמונה : "האולי הגדול" כיצד לבחור , בשעה שעומדים להכריע האם הנעלם שתופסים בחיים הינו אור או חושך , שכל נעלם או נעלם עיוור ? ראינו בפרק הקודם ש"החוויה" ו"ההכרה" הם שני צירי תפיסת האדם של גורדון . ה '' חוויה" היא "היסוד שבנפש , " כלשונו , אחד האטריבוטים שלה הוא "שכל נעלם . " מדוע ? מפני ש"החוויה" מהווה יסוד להכרה ואין זה הגיוני , לדעתו , להניח שיכול להופיע בשלבים האחרונים של התפתחות החיים משהו שלא היה בהם מלכתחילה . ובכן , אם אכן מהווה האדם המשך , השתקפות וגילוי של ההוויה כולה , הרי מאחר שהנחנו כי השכל הנעלם שבנפשנו " ) החוויה ( " הינו "עצם עצמיותנו , " ניתן להניח גם את נוכחותו של יסוד שכלי בתוך הטבע , הנעלם אף הוא מהכרתו של האדם , והוא בבחינת ה"שכל הנעלם" של ההוויה כולה . אפשר לשער ששכל זה מהווה , אולי , את עצם עצמיותו של הטבע בכל שלביו , אפילו בדומם . שאלת השכל הנעלם הינה , קודם כל , שאלה על אפשרותו ההגיונית של יסוד זה . בהחליטנו , כי העולם מתנהג בדעת ובחכמה מאיזו בחינה שהיא , אנחנו רואים את עצמנו ואת חיינו ראויים לבקש בהם איזה אור עליון , איזה שפע עליון ,...
אל הספר