א . ה"אני" כחלק , המשך והשתקפות של ההוויה הנחה אפיסטמולוגית ראשונה של הראי"ה , המבססת את כל תורתו : את " האופי העצמי" של האני ושל העולם וההוויה כולה , אי אפשר לדעת ואי אפשר להגדיר הגדרה עיונית . אבל , ללא ספק ניתן , על פי תפיסתו , לתארם . תיאור זה מתחיל במצב של ה"אני" התוהה על עצמו , על מעמדו בהוויה ועל משמעות חייו . "אני" זה הינו קודם כל יחיד החי , המרגיש , המכיר , המדמה והפועל בתוך העולם . ועל אף שאין ביכולתנו לדעת מהי מהות עצמנו , אנו חיים אותה ללא ספק בקרבנו , מתוך כל מערכת היחסים בינינו לבין העולם ולבין בני האדם האחרים . האני החי בתוך העולם מהווה עבור הרב קוק - בדומה לגורדון - עובדה ודאית ראשונה הניתנת לתיאור כחלק והמשך מההוויה הכללית במימדיה השונים . האני מתואר כאן בתוך מציאות אחדותית ואורגאנית ההולכת ומתהווה בעולם ובחיים , מציאות המגיעה לתכליתה בשלב היווצרות האדם , השרוי בהרמוניה עם ההוויה כולה , כפרט שיש לו "יחס אל הכל ואל מקור הכל . " האני חי בתוך ההוויה העולמית מתוך זיקה פנימית וחיצונית לטבע , לחברה שהוא משתייך אליה ( אומה , ( לאנושות ולקוסמוס כולו - בתחום גבולותיה של תקופה ה...
אל הספר