א . "האני אינו מכיר את עצמו . הוא חי את עצמו" האדם בעל ההכרה בבואו לשאול על החיים ועל העולם אינו מוצא אלא ודאות אחת מוחלטת - החיים . ודאות יותר מוחלטת אין ברשותו . יודע הוא בהחלט - בהחלט שאין למעלה ממנו בהשגתו של האדם - כי הוא חי וכי הכל חי עמו או כי הוא חי את הכל . גורדון קובע את הוודאות המוחלטת של החיים כעובדה ראשונה לעומת מסקנתו השלילית של קאנט ביחס לחידה הנצחית של ה"אני" בתור מכיר בלתי מוכר באשר הוא . ומתוך קביעה זו הוא מוצא דרך להגיע לתיאורו של ה"אני" ולהשגת מציאותו ועצמיותו בו בזמן . כיצד ? נכון הוא ש"האני אינו מכיר את עצמו , " אולם , לדידו של גורדון , "הוא חי את עצמו . " זו איננה הנחה ספקולטיבית להוכחה , אלא תיאור עובדה קיומית : האני חי , מרגיש , מכיר , רוצה ופועל בתוך המציאות בממדיה השונים : טבע , אומה , תרבות וחברה בתוך תקופה היסטורית מסויימת . לדעת גורדון , האני חי ומשיג את הטבע הרבה יותר ממה שהוא מכירו .
אל הספר