הבעיה המוסרית

הבעיה המוסרית אם איננו יכולים להסתמך על בתי כלא או על הצבא שיחנכו מבוגרים אנאלפביתים , כיצד אפוא עלינו לחנך מבוגרים אנאלפביתיים ? אנו נרתעים מלכפות סוג כלשהו של לימודים על מבוגרים אנאלפביתים , אפילו בבתי ספר שתוכננו במיוחד כרי לסייע להם להתגבר על מכשול אישי וחברתי רציני . האם עלינו לכפות על מבוגרים אנאלפביתים לחזור לבית הספר כדי לשפר את חייהם ואת איכות החיים הפוליטיים בדמוקרטיה ? או , האם עלינו להשלים עם כך שנתח משמעותי מציבור האזרחים ייוותר אנאלפביתי מבחינה תפקודית , וינציח בכך מעגל שבו עוני ותלות , המתלווים לאנאלפביתיות , יולידו אנאלפביתיות , עוני ותלות בקרב הדור הבא ? אף אחת מן החלופות אינה מושכת ; אך האם קיימות חלופות נוספות ? בעיית האנאלפביתיות יכולה להיראות כפרדוקס . אנו מחייבים חינוך בית ספרי של ילדים משום שאנו מאמינים שידיעה תפקודית של קרוא וכתוב מהותית למימוש הזכויות והחובות של אזרחות דמוקרטית ; ועם זאת אין זה צודק בעינינו לכפות על אזרחים אנאלפביתים מבחינה תפקודית ( אך בהחלט מסוגלים ללמוד קרוא וכתוב ) להמשיך בחינוכם עד שיעמדו באמות מידה  אל הספר