טלוויזיה ותרבות דמוקרטית כאשר אנו מרחיבים את השקפתנו על תפקידה של הטלוויזיה בחינוך דמוקרטי , ההשוואה לספריות מפסיקה להיות לעזר . בשונה מספריות , טלוויזיה היא נוכחות שכמעט שאי אפשר עוד להתנגד לה ברוב הבתים . הטלוויזיה מלמדת מבלי להתאמץ ללמד , ומבלי שהורים יתכוונו לכך שילדיהם ילמדו את מה שהטלוויזיה מלמדת . ההשפעות החינוכיות המשמעותיות ביותר של הטלוויזיה הן קרוב לוודאי לאו דווקא מטרותיה החינוכיות המפורשות . אפילו כאשר הטלוויזיה אינה שואפת לחנך , ואולי דווקא אז , היא מעבירה תרבות פופולרית המשפיעה לא רק על גישותיהם של ילדים ללמידה אלא על גישתם לשאלה הכללית איזה סוג של חיים ראוי לחיות . גם אם עודנו רחוקים מלהבין במדויק כיצד הטלוויזיה משנה גישות והתנהגויות של ילדים , כמעט שאין לנו סיבה לפקפק בעצם העובדה . ממצאים של מאות מחקרים וניסויים מתלכדים למסקנה שהטלוויזיה משפיעה על גישות , ציפיות ואפילו על התנהגויות של ילדים . אנו חרדים גם שמא צפייה בתכניות אלימות מטה ילדים לאלימות , שמא צפייה פסיבית ב 20 , 000- מסרים מסחריים מטפחת חומרנות , או שמא מחזות תועבה יגרמו להם נזק . הדאגה שמא ילדים נעשים תוקפנ...
אל הספר