טלוויזיה וחינוך דמוקרטי ספריות ציבוריות מתבססות כיום באופן יציב למדי על כמה מאותם יסודות דמוקרטיים המשמשים גם לבניית טיעון משכנע למען תמיכה ציבורית בטלוויזיה ופיקוח עליה . הטיעון למען תמיכה ציבורית בטלוויזיה קשה יותר ושנוי במחלוקת רבה יותר , מכמה סיבות . הסיבה הראשונה מבחינתם של מבקרים רבים היא השאלה אם אמנם הטלוויזיה עשויה לתרום , ולו בכוח בלבד , לתרבות ציבורית של למידה - שאלה המועלית ביחס לספריות רק לעתים נדירות . אלה הטוענים שהמדיום הוא המסר , ושהמסר של המדיום הטלוויזיוני הוא פסיביות אינטלקטואלית , מגיעים למסקנה שלילית . הטיעון פותח בהבחנה רווחת : ילדים אינם יכולים להתווכח עם מכשירי הטלוויזיה שלהם , אלא רק לכבות אותם . י בישיבה מול מכשיר הטלוויזיה , ילדים לומדים שהנורמה היא להקשיב מבלי להשיב , להטמיע מידע מבלי לחקור , לגלות נאמנות או לפרוש מבלי להשמיע ביקורת , וכדומה . פסיביות אינטלקטואלית הולמת אדישות פוליטית או מחאה חסרת דעת , שאף לא אחת מהן היא סגולה דמוקרטית . רבים מן הטוענים כי צפייה בטלוויזיה היא שיעור בפסיביות פוליטית מסיקים כי קיומה של הטלוויזיה אינו מתיישב עם תרבות דמוקרטית...
אל הספר