שיקול דעת ואישיות דמוקרטית ילדות היא מקום טבעי לפתוח בו בדיון על חינוך : קל יותר להקנות הרגלים ועקרונות טובים לילדים מאשר למבוגרים , וממשלים אכן צודקים בהגבילם מטעמים חינוכיים את חירותם של ילדים יותר מאשר את זו של מבוגרים . אולם בדברנו על ילדות , בל נתעלם מן העובדה שאזרחים שחינוכם אינו מושלם הם שצריכים לחנך את אזרחי העתיד . איננו יכולים להניח את קיומם של מלך פילוסוף כליל חכמה , חונך אידאלי לכל ילד , או הורים שיורו תמיד לילדיהם מידות טובות דמוקרטיות . איננו יכולים גם להניח כי ילדים נולדים מוכנים לשיקול דעת רציונלי . חינוכם המוקדם ביותר של ילדים אינו נעשה ואינו יכול להיעשות באמצעות צווים או חשיבה הגיונית , אלא באמצעות משמעת ודוגמה . חינוכם הראשוני של ילדים נעשה על ידי הוריהם , ומצב זה מן הראוי שיימשך כל עוד גידול ילדים נחשב לאחת החירויות האישיות המוערכות ביותר . פרט למקרים אומללים במיוחד , הורים ככלל אוהבים ומטפחים את ילדיהם , גומלים ומענישים , מהללים ומגנים אותם על מעשיהם . לגבי רוב הילדים , המשפחה ממלאת תפקיד חשוב בעיצוב האישיות ובהוראת כישוריהם הבסיסיים לשנים רבות . אולם כבר בשלב מוקד...
אל הספר