הרד הגולד מפעם לפעם מקיץ הרך הנולד משנתו הארוכה בשל הרעב המציק לו או מחמת תנוחה לא נוחה , ועיניו הלא מרוכזות נחות על עצם מסויים . ברגע זה נסוכה על פניו ארשת של ריכוז ותבונה . הוא נראה כשקוע בהסתכלותו וכאילו מהרהר בינו לבין עצמו . סביב לו עומדים ההורים המשתאים , סבא וסבתא , קרובים וידידים מכל המינים , ומישהו נרכן עליו ואומר : "על מה אתה מהרהר ן פתח פיו ויאירו דבריך " ! רגע קט נפנות עיניו המטושטשות של הילד אל המדבר , צל של חיוך חולף על פניו הזעירות , הדומות לפני ישיש מקומטות , ומיד נעשות הן אטומות ונטולות משמעות , סודיות ואילמות כספינקס . אף הפסיכולוג מתקשה לפענח את חייו הפנימיים של יצור זה . שתקנותו העיקשת היא מקור חילוקי הדעות המרובים בין הפסיכולוגים על הילדות הקדומה . תיאוריות נועזות אחדות על חייו הפנימיים של התינוק לא הוכחשו מעולם , אך גם לא הוכחו . דומה , שאנו נצעד על קרקע בטוחה יותר , אם נפתח בכמה הנחות ונסתייע באינפורמציה הדלה , שאנו עשויים להשיג על ירי הסתכלות ישירה . בשני החודשים הראשונים לחיי הילד אבו מוצאים אצלו מעט מאוד ממה שניתן לכנות בשם "חיים נפשיים . " בשבועות הראשונים נג...
אל הספר