הפחד מחוז בהתפתחות נורמאלית מופיעות אצל הילד הסכנות , הממשיות או המדומות , בצורות שונות . אם ה"אני" אינו מצוייר באמצעים להתגבר על הפחד , הרי נידון הילד לחוסר ישע כרוני ופאניקה . התגובה האינסטינקטיבית על סכנה היא הפחד . בשחר ימיו מתנהג התינוק כד , כאילו כל מאורע בלתי צפוי טומן בחובו סכנה . אגו אומרים , כי הוא "נדהם" או "מזדעזע" עם כל רעש פתאומי , או אם הוא נתון לאור חזק . מאוחר יותר , כאשר קשרו של התינוק לאם מתחזק , הוא מגיב על היעלמה מחוג ראייתו בפחד , הדומה במקצת לתגובת ההלם . נסיבות רבות אחרות וכיוצא באלו גורמות אף הן להתעוררות הפחד אצל התינוק . אך אילו היה התינוק מוסיף להגיב על מאורעות כאלה באימה וחוסר ישע , כי אז ספק אם היה יכול להתקיים . עד מהרה מתברר , כי מספרן של "סכנות" אלו הולן ופוחת . החזרות על חוויות אלו מסייעות לתינוק להתגבר על תחושת הסכנה , ותגובת ה"הלם" מצטמצמת לרתיעה קלה , או הפתעה . בינתיים מתפתח אצלו אמצעי אתר , המגן עליו מפני ה"סכנה '' ( המדכאות מציינות , כי הסכנות קיימות רק לגבי התינוק , ולא לגבינו , המבוגרים . ( הוא לומד להקדים רפואה למכה , לקבל את פני ה"סכנה" ול...
אל הספר